קַרְפֶּה־דִיֶים (מלטינית: Carpe diem) הוא ביטוי הלקוח מתוך שיר של הורטיוס, שפירושו המקובל הוא "נצל את היום". הביטוי מהווה מעין מוטו הקורא לבני האדם לנצל היטב כל יום ויום. על אף שבדרך כלל משמעות המילה carpe היא "הרם" או "לקט", ועל כן גם מקובל הנוסח "קטוף את היום". בהקשר זה הכוונה במילה היא דווקא במובן מעט שונה של "תהנה מ-" או "נצל את...".
בשירו של הורטיוס הביטוי הוא חלק מהמשפט המלא Carpe diem quam minimum credula postero - "נצלי את היום וסמכי כמה שפחות על העתיד". כשהשיר ממליץ להפיק את המרב מן היום הנוכחי, ולנצל את ההזדמנויות כעת ולא לדחות זאת למועד מאוחר יותר.
Tu ne quaesieris, scire nefas, quem mihi, quem tibi
finem di dederint, Leuconoe, nec Babylonios
temptaris numeros. ut melius, quidquid erit, pati.
seu pluris hiemes seu tribuit Iuppiter ultimam,
quae nunc oppositis debilitat pumicibus mare
Tyrrhenum. Sapias, vina liques et spatio brevi
spem longam reseces. dum loquimur, fugerit invida
aetas: carpe diem, quam minimum credula postero.
בעלילות גילגמש, מנסה סידורי להניא את גילגמש ממסעו להשגת חיי נצח. על פי סידורי ייעודו של גילגמש הוא דווקא ליהנות מהחיים העכשוויים ומההנאות היומיומיות.
הפסוק ”אָכוֹל וְשָׁתוֹ כִּי מָחָר נָמוּת” (ישעיהו כ"ב, יג) דומה לביטוי הלטיני. זאת על אף שהנביא ישעיהו מזכיר את הביטוי דווקא בהקשר שלילי, והביטוי משמש כביקורת על בני ישראל ועל חוסר התכלית בחיים ללא אמונה. על פי ישעיהו יחסו של הקב"ה להתנהגות מעין זו היא ” אִם יְכֻפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמֻתוּן” (ישעיהו כ"ב, יד).
ביטוי דומה נוסף מוזכר במגילת קהלת. שם הפסוק קורא ”לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ וּשֲׁתֵה בְלֶב טוֹב יֵינֶךָ כִּי כְבָר רָצָה הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֶׂיךָ... כֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ עֲשֵׂה כִּי אֵין מַעֲשֶׂה וְחֶשְׁבּוֹן וְדַעַת וְחָכְמָה בִּשְׁאוֹל אֲשֶׁר אַתָּה הֹלֵךְ שָׁמָּה” (קהלת ט', ז-י). יש שהסבירו שפסוקים אלו אינם מבטאים גישה הדוניסטית, אלא גישה הקוראת אף היא לחיים עם שאיפה למעשים טובים ולחיפוש תכלית ומשמעות; זאת לאור הפסוק החותם את הספר: ”סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם” (קהלת י"ב, יג). עם זאת, יש טענה שהפסוק האחרון הוא תוספת מאוחרת לגוף הספר המקורי, או שהוא בכוונה מבטא מסר שונה מזה של פרק ט.
במשנה במסכת אבות טובע הלל הזקן את האימרה המפורסמת ”ואם לא עכשיו אימתי” (אבות א טו). בנוסף ישנם את דברי רבי טרפון: ”היום קצר והמלאכה מרובה והפועלים עצלים והשכר הרבה ובעל הבית דוחק” (אבות ב טו).
הביטוי "collige, virgo, rosas" ("קטפי, בתולה, את הוורדים") מופיע בסוף השיר De rosis nascentibus. הביטוי קורא לבני הנעורים ליהנות מהחיים לפני שהם נגמרים.
ביטוי דומה אך שונה במהותו ובמסר המועבר בו הוא "ממנטו מורי" ("זכור למות") ששימש ברומא העתיקה באירוע הטריומף שנערך עם שובו של המצביא המנצח משדה הקרב. על אף שהביטוי מוזכר בנימה דומה לזו של "קרפה דיים", נראה כי הוא מתקשר דווקא לתחושת אחריות וענווה שצריכה לנווט את האדם בחייו. כך ששתי האימרות יכולות לייצג גישות הפוכות לחיים: בעוד ש"קרפה דיים" מייצג זרימה חסרת דאגות בחיים, "ממנטו מורי" מסמל גישה אחראית ומלאת ענווה כלפי הקיום האנושי.
קו-מחשבה זה מופיע במקומות נוספים בספרות הרומית, אודה אחרת של הורטיוס מכילה את השורה הידועה "Nunc est bibendum, nunc pede libero pulsanda tellus", ובתרגום לעברית: "עכשיו צריך לשתות, עכשיו צריך לרקוד בחופשיות (מילולית "לרקוע ברגל חופשייה") על האדמה". הורטיוס מסביר, בהמשך השיר, שעכשיו הזמן, מכיוון שבחיים שלאחר המוות, לא נוכל לשתות או לרקוד - דוגמה מובהקת לקרפה דיים.
ניתן לראות נושא זה גם ברבעיאת (המרובעים) של עומר ח'יאם, סטנזה XXXV: "כשעודך בחיים, / שתה! - כי, ברגע שתמות, לעולם לא תחזור." (תרגום חופשי.)
המנון הסטודנטים "גאודיאמוס איגיטור" מייצג אף הוא את התפיסה של מיצוי החיים עד תומם בעוד האדם צעיר.
אנשים רבים משתמשים בביטוי YOLO, שמשמעותו דומה והוא אומר: "You Only Live Once". הכוונה של YOLO היא שיש לנצל את החיים היטב. למרות שמקור הביטוי במחזה משנת 1774, הביטוי צבר פופולריות בזמן האחרון (בעיקר על ידי בני נוער).