תוכנית המיזם נחשפה במסמך בן 57 עמודים ב-12 באוגוסט2013. על פי התוכנית, קרון שיכול להכיל 28 נוסעים ינוע בצינור שבו לחץ אוויר נמוך. המנוע ישאב אוויר מחלקו הקדמי של הקרון וישחרר אותו דחוס, דרך חלקו התחתון. כך לקרון לא יהיה חיכוך עם דפנות הצינור ומעט מאוד חיכוך-צמיגות עם האוויר. זניחות החיכוך אמורה, לפי מאסק, לאפשר נסיעה מהירה של הקרון בלי בזבוז אנרגיה. בדומה לרכבת, הוא לא ידרוש נהיגה בעזרת הגה, והנסיעה בצינור ייעודי תהיה חלקה ונטולת הפרעות.
על פי התכנון הראשוני, הייפרלופ יאפשר לעבור מרחק של 570 ק"מ בין לוס אנג'לס לבין סן פרנסיסקו ב-35 דקות (במהירות ממוצעת של 962 קמ"ש, ומהירות מרבית של 1,220 קמ"ש). המסלול המוצע יוצא מצפוןעמק סן פרננדו לאזור עמק קאסטרו, במקביל לכביש בין-מדינתי 5 במשך רוב אורכו. ההצעה הראשונית מעריכה עלות של 6 מיליארדדולר לגרסת נוסעים בלבד, ואילו גרסה המאפשרת הובלה של נוסעים ומכוניות תעלה 7.5 מיליארד דולרים.
מאסק תיאר את הרעיון באופן ציורי כשילוב בין "מטוסקונקורד, רובה אלקטרומגנטי ושולחן הוקי אוויר".
ב-20 ביולי2017 הודיע מאסק על הסכמה עקרונית למנהרת הייפרלופ טרנסאטלנטית.